כתבה מס' 161, 7 מתוך 12 כתבות אודות חבל אַוֵוירוֹן AVEYRON שבמרכז דרום-צרפת
מאכל זה העשוי כולו מתפוחי-אדמה וגבינה, הומצא על ידי הרועים, שאכלו אותו בשטחי המרעה, בחבלי ארץ קַנְטָל CANTAL ואַוֵוירוֹן AVEYRON שבאזור אוֹבֶרְן AUVERGNE שבדרום מרכז-צרפת.
אם כך, מה ההבדל בין טְרוּפָאד ואָלִיגוֹ ?
אָלִיגוֹ הינו בלילה של מחית תפוחי-אדמה, שום, שמנת וגבינת תוֹם מגורדת, ואילו הטְרוּפָאד מורכב מפרוסות תפוחי-אדמה מושחמות, מעורבבות בשום וגבינת תוֹם טריה.
ומה ההבדל בין טְרוּפָאד וטַרְטִיפְלֶט מאזור סַבוּאָה שבאַלְפִּים ?
אין כמעט הבדל, אך בטְרוּפָאד תפוחי האדמה לא מבושלים מראש במים, והם חתוכים לפרוסות דקות ומטוגנים לאט במחבת.
וליאורה'לה שלנו, יודעת-גם-יודעת את ההבדלים, וכמובן את המתכון המושלם !
החומרים:
1 קילו תפוחי אדמה
450 גרם גבינת TOME DE L'AUBRAC- או כל גבינת הרים אחרת
2 בצלים
100 גרם בשר אווז
1 שן שום
1 כף שמן
מלח ופלפל
ההכנה:
קולפים את תפוחי האדמה לפרוסות, ומחממים במחבת את האווז כשהוא חתוך לרצועות דקות. מוסיפים את תפוחי האדמה ומבשלים תוך עִרבּוּב מתמיד.
במחבת אחרת משחימים את הבצלים הקצוצים עם מעט שמן, מוסיפים את הבצל אל המחבת עם תפוחי האדמה. מוסיפים גם שום כתוש ומבשלים עוד כרבע שעה.
מכסים ומבשלים עד שתפוחי האדמה מתרככים. מוסיפים רצועות מהגבינה. ברגע שהיא נמסה, מקשטים בפטרוזיליה קצוצה ומגישים.
תודה לליאורה'לה, וכעת, תיירות !
ST.- EULALIE-D'OLT
כפר קסום זה, שבתיו בנויים חצי עץ – חצי חלוקי אבנים מהנהר לוֹט, באזור אַוֵוירוֹן, שעל גדתו הוא יושב, זכה כבר מספר פעמים בתחרות בקטגורית "עיירות וכפרים פורחים", כי מידי שנה, 370 תושביו מקשטים את הבתים בשלל פרחים צבעוניים. ולכן, לא ייפלא שהוא נכלל ברשימת "הכפרים היפים ביותר בצרפת".
בתי הכפר מתוארכים למאות ה-15 עד ה-18, ואילו הטחנה מעידה על פעילות של בורסקאות ווילונות שלצורך ייצורם השתמשו בכוח המניע של מי הנהר.
שיטוט ברחובות הכפר, מרוצפים כולם בחלוקי אבנים מהנהר, מגלה לנו כנסיה מהמאה ה-11, טירה מהמאה ה-15, בית מלון מתקופת הרנסנס וגלגל טחנה עתיק - מחד, ובתים מקושטים ואוירה פרחונית – מאידך, ללמדנו על שימור האדריכלות הישנה, ועל השאיפה להיחשב ככפר אמנויות.
לשם כך הקימה הנהלת הישוב את המרכז אמנותי "סט.-אוללי-ד'ארט", את "בית הספר הקטן לאמנות" ואת "לָה גְרַאנְז' אוּלָלִי ד'אַרְט". ומאז 1998 נחשב המקום ל"עיר האמנויות".
לבאים בשערי הכפר (ויש רבים העושים זאת מידי שנה) ביום ראשון השני בחודש יולי, נכונה תהלוכה מיוחדת של כל תושבי הכפר בתלבושות ססגוניות, בה מוצג תשמיש קדושה מיוחד: שבר של "כתר הקוצים", שהיה לפי האמונה, מונח על ראשו של ישו במסעו ב"וִיָה דוֹלוֹרוֹזָה" אל הגוֹלְגוֹלְתָא.
וב"יום כל הקדושים", מידי שנה, מתקיימת מכירה פומבית מוזרה של ברנדי מתוצרת ביתית מקומית, ביצים, אגוזים, עבודות יד ומלאכת-יד, כשכל ההכנסות קודש להכנת מיסות לנפטרים. אכן, מטרה מוזרה !
אירוע נוסף המתקיים מידי שנה, בחורף, הינו ארוחה ענקית סביב שולחנות עמוסי כְּרוּב, בלב הכיכר המרכזית, כי "אוכלי כְּרוּב" הוא כינויים של תושבי המקום. וזאת מדוע ? מספרים כי בתקופות רעב, תושבי הכפר נהגו לאכול כרוב שגדל בחצרותיהם, ולכן הם "עושים לו כבוד" !
ובסמוך ללשכת התיירות, מן הראוי להציץ לבית המלאכה של יַאן, נפח הזכוכית, שישמח להפגין את מיומנותו בהכנת חפצי נוי מזכוכית, ולמכור את יצירותיו.
ולספורטאים שבינינו, חובבי ספורט המים, מציע הכפר לצאת ולחקור את עמק נהר הלוט, באמצעות סירות קאנו או קאייאקים או בסירות ממונעות, לדוג או לטפס על המצוקים.
מסורת אבות TRANSHUMANCE
אירוע מסורתי עתיק יומין, המתרחש מידי שנה, בסביבות ה-25 במאי. ביום זה, עדרי הפרות, לאחר שבילו את החורף ברפתות הסגורות והמחוממות, עולים לרמת אוֹבְּרָאק, לשטחי מרעה בגובה ממוצע של 1200-1500 מ', על מנת לבלות שם את הקיץ (עד אמצע אוקטובר) וליהנות מהעשב האיכותי ומי הנחלים הזורמים בכל פינה.
העדרים מובלים/מונהגים על ידי בעלי החוות, כאשר תיירים מתנדבים, מכל רחבי צרפת, מזנבים מאחור, ודואגים שהפרות או העגלים לא יסטו מהדרך.
העדר צועד על הכבישים, בקצב של כ-4 ק"מ לשעה, חוסם את הכביש, ואכן, ביום זה, העדיפות היא לטובת הפרות. הועד המארגן, היושב בכפר סט.-צֶ'לִי ד'אוֹבְּרָאק ST.-CHELY-D'AUBRAC, שעוסק בתכנון האירוע 10 חודשים מראש, מְתַזְמֵן את מצעד הפרות, בהתאם למיקום החווה באזור. וכך, לפי החישוב הזה, חווה שמרוחקת 60 ק"מ מהכפר אוֹבְּרָאק, מרכז האירועים, מזניקה את העדר שלה 15 שעות טרם האירוע המרכזי, המתקיים במרכז הכפר.
והכפר עצמו, 8 בתים וכנסיה, ובמרכזו כיכר עם במה מרכזית, עליה נערכות הופעות ריקודי-עם ותצוגת מנהגים מקומיים אופייניים. ומסביב, עשרות דוכנים, למזכרות, לקישוטים לפרות, ו....אוכל.
ומה אוכלים ?
מאכלים מקומיים-מסורתיים כמו אָלִיגוֹ, טְרִיפּוּ, טְרוּפָאד, פוּאַס, גָאטוֹ-אַ-לָה-בְּרוֹשׁ, אֶסְטוּפִינָאד, מרק גבינות, גוֹפְרֶטִים ונקניקיות. המון נקניקיות מבשר אוֹבְּרָאקִי מעולה. וריח המנגלים נישא לכל עבר. ואנשים עומדים בתור בסדר מופתי ומחכים לתורם. וכשמגיעה המנה, מתיישבים על ספסלים לצד שולחנות מאורכים, ו....אוכלים ושותים. אוכלים נקניקיות ושותים יין מַרְסִיאַק מהאזור.
איזו פטריוטיות !!!
לאירוע זה מגיעים מאות אלפי תיירים ואורחים, לא רק מכל רחבי צרפת, אלא מהעולם כולו. וכך הופכים השדות שמסביב לכפר הקטן – למגרשי חנייה, מהם מוזנקים שאטלים/אוטובוסים שמובילים את האורחים אל מרכז הכפר – וההיפך. אין צפיפות. אין תורים. אין רעש.
כל חצי שעה, בתזמון מדוייק, מגיע עדר פרות כלשהו למרכז הכפר, לחזית הבמה המרכזית, ומוצא את מקומו במיתחם מגודר. מישהוא נושא נאום קצר, המוני האנשים מריעים ומצלמים בלי-הרף, את הפרות וקישוטיהם, את העגלים הקטנים שזה עתה נולדו, הצמודים לאימותיהם, ואת החוואים בעלי המשקים על תלבושותיהם הססגוניות-אותנטיות.
ואירועים משעשעים – לא חסרים. בכתבה מס' 154, כתבתי אודות "השׁוֹר האוֹבְּרָאקִי". בעליו מטפחים אותו ומייעדים אותו לתפקיד אחד: להשביח את הגזע, ובמילים אחרות...להרביע ! וכך, במהלך מצעד הפרות, ו/או בעת העצירה מול הבמה המרכזית, לא שוכח "הטוֹרוֹ האוֹבְּרָאקִי " את תפקידו, ומנסה מידי פעם לטפס על אחוריה של פרה זו או אחרת, לקול מיצהלות הקהל (ראה/י תמונה).
לעת ערב, מתפזר ההמון לכל עבר, וכך גם עדרי הפרות. כל עדר יודע את מקום מרעהו ולשם שָֹמִים פעמיהם מובילי העדרים.
