מכינים מרינדה מ-1/4 כוס יין, חומץ, בצל אחד קצוץ, שן שום, טימין, עלה דפנה וציפורן, ומבשלים הכל בסיר במשך 20 דקות. מצננים ויוצקים על חלקי העוף בקערה. מכניסים למקרר ל-24 שעות.
מסננים את הנוזלים ומנגבים את חלקי העוף.
משחימים בגיר 2 בצלים פרוסים עם השמן וחתיכות האווז המעושן. מכניסים את חלקי העוף ומשחימים אותו. מוסיפים מרק עוף, היין הנותר, שום, עשבי התיבול, הקמח והמרינדה. מבשלים כשעה ו-15 דקות על אש קטנה. במחבת מטגנים את הפטריות עם בצלצלי שאלוט.
מוציאים את חלקי העוף. מסננים את הרוטב שבסיר. יוצקים את הרוטב על חלקי העוף ומפזרים מעל ומסביב את הפטריות והבצלים המטוגנים.
ומכאן, היישר לחלק התיירותי, בו אתמקד בכפר לָה רוֹמְיֶיה ובחדרי ההארחה אוֹ גָרְסַאן.
על נִצִים ונברנים
משני צידי הכביש הצר המוליך מהכפר לָה רוֹמְיֶיה LA ROMIEU אל הכפר גָזוֹפּוּי GAZAUPOUY, חורש טבעי ושדות קמה, משובצים בגלילי שבלים ענקיים, שנארזו זה עתה בתום עונת הקציר, ומן הסתם ימצאו בקרוב את מקומם במתבנים באחוזות הסמוכות.
מבט חד יותר מגלה, כי בקצה הגליל, למעלה, ניצב עוף דורס, נץ או בז, ומעסיק את החלק החזק שלו, "עיני נץ", כדי לגלות נברנים שיצאו ממאורותיהם להביא מזון לצאצאיהם. זה הזמן לעצור את הרכב, להתבונן וליהנות: העוף ממריא, פורש כנפיים, נוחת על טרפו, נועץ בו את טפריו, וממריא שוב אל קנו, שם בוודאי ממתינים גוזליו לטרף שיביא. כן, גם להם מגיע לאכול, לא רק לוולדות הנברנים.
וכל התיאור ה"נשיונל גיאוגרפי" הזה, הינו בעצם רקע לדבר האמיתי: אנו בתחילתה של חופשה בנפת זֶ'רְס GERS שבדרום-מערב צרפת, כשבאמתחתנו הזמנות לביקורים במספר מיזקקות בחבל ארמניאק, מטרת חופשתנו.
החברה הקפריסאית טוּס אֵייר TUS AIR מפעילה טיסה שבועית מנת"בג לטולוז, ולאחר כ-4 שעות באוויר, ועוד כשעה ומחצה ברכב השכור, ואנו מתבשמים בניחוחות של חציר ואלכוהול.
כן, זו ארץ גאסקוניה אזור הולדתו של ד'ארטניאן ופעילותם של חבריו, 3 המוסקיטרים, פורתוס, אתוס ואראמיס, גיבוריו של הסופר אלכסנדר דיומא.
AU GARCIN
גאון מי שהמציא את ה-WAZE, כי לולא הוא, בוודאי היינו מפספסים את השלט הקטן המכוון אל שביל עפר צר, שהוריד אותנו מהכביש, היישר אל תוך יער קסום, עם 80 גוונים של ירוק.
ובעוד אני מתנייע בו, חוצה אותו עופר איילים קטן, ואנו מחסירים פעימה: איזו התחלה לחופשה ואיזו כניסה מפתיעה.
דקותיים נוספות ואנו נעצרים מול פתחו של בית אבן ישן, בדיוק כמו בתמונות בגוגל, לאחר שאתרנו את המקום באמצעות BOOKING. המקום הלם את ציפיותינו. זה מה שרצינו. ובעצם מה שקבלנו זה צִימֶר מודרני, בתוך בית אבן ישן, מאובזר כהלכה, שלושה חדרי אירוח, שני חתולים ודֶרֶק מַרְסְלֵנְד אחד.
DEREK הינו בעל המקום, מי שעיצב ובנה אותו, החדרן, החצרן, הגנן, פקיד הקבלה, מכין ארוחת הבוקר, הקניין ו... מה בעצם לא ? מעין בית מלון בזעיר אנפין של איש אחד שעושה בו הכל. ממש הכל.
ולא תאמינו ! אין מאושר ממנו. האיש מוקף בחברים מהכפר הסמוך, וכל מעייניו שקועים עתה בעיצוב ובניית 3 חדרי הארחה נוספים. והאורחים אמנם מגיעים ? אני שואל, ודֶרֶק מספר, כי הכפר לָה רוֹמְיֶיה, מרשימת "הכפרים היפים ביותר בצרפת" ניצב על LE CHEMIN DE ST. JACQUE, מסלול ההליכה, דרך הצליינים הידועה ביותר בעולם, המובילה אל סַנְטִיאַגוֹ דֶה קוֹמְפּוֹסְטֶלָה שבצפון-מערב ספרד. וכשאני מרים גבה, הוא מציין כי אפילו ישראליים פוקדים מידי פעם את המסלול הזה !
והחדר - ענק, תקרה גבוהה משופעת. אין ארונות ואין דלתות. חלל אחד גדול, מעוצב ומטופח. בהמשך למדנו כי האזור אינו משופע בבתי מלון גדולים עם מאות חדרים וים של כוכבים. לעומת זאת, יש בו חדרי אירוח CHAMBRES D'HOTESI-GITE DE FRANCE מהמשובחים ביותר בצרפת.
ובבוקר, בטרם מתעוררים האורחים, דֶרֶק כבר מזמן פקד את הבּולַנְזֶ'רִי המקומי (בגטים, עוגיות וקרואסונים) ואת השוק המקומי (פירות טריים, ריבות וגבינות מקומיות) כדי לפנק את אורחיו.
דֶרֶק הינו איש שיחה פרקטי, גלוי-לב ומעניין. משוחח על כל נושא שבעולם, וכשהזכרנו את נושא האַרְמָנְיַאק, היפנה אותנו ללוּאִיז מַרְסֶלַן LOUIS MARCELLIN, מיזקקה קטנה בכפר גָזוֹפּוּי GAZAUPOUY ,שם למדנו על כל 15 הליכי הייצור של המשקה האלוהי הזה, טעמנו כמובן, ולסיום, יצאנו משם עם בקבוק משקה בן 20 שנה !
LA ROMIEU
כפי שכבר צויין, הכפר לָה רוֹמְיֶיה ידוע בעולם כתחנה במסלול ההליכה של הצליינים, אך יש לו שם נרדף נוסף, "כפר החתולים".
האגדה מספרת על כי בשנים 1342-1344 החורף היה קשה מנשוא, וכך גם באביב ובקיץ עת ירדו גשמים רבים ללא הרף, ולא ניתן היה לזרוע. התושבים סבלו חרפת רעב, עד כי נאלצו לאכול חתולים. לחלק מהם אפילו זה לא הספיק. ילדה יתומה בשם אַנְגֶ'לִין, שאומצה על ידי השכנה, הסתירה צמד חתולים שכה אהבה, בגג הבית, עד יעבור זעם.
משהתאושש הכפר, התברר כי העכברים התרבו בו, בשל היעדר חתולים, וחיסלו את מרבית היבולים. או-אז, שחררה אַנְגֶ'לִין את החתולים, כמו גם את עשרת צאצאיהם, ואכן תוך פרק זמן קצר, חוסלו מרבית העכברים באזור, והכפר ניצל.
פַּסָל מהעיר אוֹרְלֵיאַן, מוֹרִיס סֶרוֹ שמו, שהתאהב בכפר והתנחל בו, נשבה בקסמה של האגדה ועיצב פסלי חתולים, שהוצבו בפתחי הבתים, הן כתזכורת והן כהגנה מעין רעה.
וכך, תוך טיול ברחוב הראשי הקצר של הכפר וב-2 סימטאותיו, ניתן לגלות חתולים אלה, מבלי ששיני הזמן ינגסו בהם.
FROMAGE BLANC PRUNEAUX ARMAGNAC
שתי מסעדות מעולות ממוקמות בלב הכפר לָה רוֹמְיֶיה. בעצם שתיהן נחשבות לבראסרי. האחת Le Cardinal מפנקת את אורחיה, תמורת כ-30 יורו, בארוחה שכוללת נתח כבד ברווז צלוי כמנה ראשונה, שקדי עגל Ris de Veau ותוספות כמנה שניה, ולקינוח, מאפה מבצק דק ממולא בגבינה מקומית, רווי במשקה ארמניאק.
והשניה לא מפגרת אחריה.L'Etape D'Angeline נקראת על שם הילדה היתומה שהצילה את הכפר מחרפת רעב, לפני כ-700 שנים, ומטבחה מתבסס על ברווזים: מאגרה-דה-קאנאר, סיווט-דה-קאנאר, קונפי-דה-קאנאר, טארטאר-דה-קאנאר, פואה-דה-קאנאר ועוד.
אך גולת הכותרת שלה היא המנה האחרונה: גבינה לבנה טריה מתוצרת מקומית, על מצע ריבת שזיפים, עם מעטה של ארמניאק מעל, ובזיקה של פירורי סוכר. חבל"ז !
"המאדאם של הפרחים"
ביציאה מאזור המסעדות שבמרכז הכפר לָה רוֹמְיֶיה LA ROMIEU, בטיול הקצר שלאחר הארוחה הכבדה, נכנסנו לאחת הסימטאות, ומיד קבלנו תחושה של "ביקור בגן-עדן". שפע של עציצים ופרחים, על שלל צבעיהם ובליל ניחוחותיהם, עטף אותנו מכל הכיוונים, כאילו רצה לאמר לנו: "חכו, אל תלכו עדיין, הישארו עוד קצת. התבשמו !".
השעה אחרי 9 בערב, אך בחודש מאי השמש שוקעת מאוחר יותר, ובעוד אנו מתפעמים, אישה בגיל העמידה, מטופחת, עם שיער שיבה סדור, יצאה מפתח ביתה ושקית בידה, ניגשה אל העציצים, ובכל אחד מהם פיזרה אבקה כלשהי.
ועוד לפני שהספקנו לשאול כיצד, מדוע ומתי, פנתה אלינו וסיפרה: "אני אוהבת את הפרחים, צבעיהם וריחם, ולכן, אני מדשנת אותם מידי פעם, והם מצידם מחזירים לי אהבה בעצם פריחתם".
"למעשה אני היא שמתחזקת לבדי את כל הסמטה הזו" המשיכה וסיפרה. "הנהלת הכפר לא נוקפת אצבע, ולפיכך, נטלתי זאת על עצמי, למרות גילי המופלג, 83 שנים, אפילו בעלי בן ה-95 לא עוזר לי".
