פרק רביעי מתוך חמישה המוקדשים ל"דרך היין של אלזאס"
אחת המומחיות של אזור אלזאס בצפון-מזרח צרפת, היא הטַארְט פְלַמְבֶּה, שעשויה מבצק מגולגל דק מאד, בצורת מלבן או אליפסה, מרוחה בגבינה לבנה או בשמנת, עם חתיכות בצל פרוס דק-דק ובֵּייקוֹן, ואשר קיבל את שמו מאחר והוא לא מבושל או אפוי סתם, אלא אפוי בתנור עצים, כשהתוצאה הסופית דומה לפיצה.
כן, טַארְט פְלַמְבֶּה היא בערך, התשובה הצרפתית לפיצה האיטלקית.
המקור: חקלאי אזור אלזאס, שנהגו לאפות את לחמם פעם בשבוע, ומכאן, קצרה הדרך למטבח הצרפתי.
ניתן להכין מנה זו בכמה ורסיות. גירסת גְרַנִיטֶה – עם תוספת גבינת תּוֹם-דֶה-מוֹנְטַנְיֶיה או גְרוּיֶיר. גירסת היערנים –עם תוספת פטריות. גירסת מוּנְסְטֶר –עם גבינת מוּנְסְטֶר המסריחה, והגירסה המתוקה (כמנה אחרונה) – עם תוספת תפוחי-עץ, קינמון, אוכמניות, כשכל זה משולהב באש, עם קַלְבָדוֹס (ליקר תפוחי עץ), ליקר פְרוֹמְבּוּאָז (ליקר פטל), קרם מִירַבֶּל או ליקר מתוק אחר.
לליאורה'לה שלנו, יש גירסה משלה: מאפה בצק דק, ללא שמרים שמעליו מפזרים קרם פְרֶשׁ, בצל, בֵּיקוֹן מטוגן ושחום וגבינת אֶמֶנְטַל או גְרוּיֶיר מגוררת.
המיצרכים לבצק:
250 גרם קמח רגיל
150 מ"ל מים פושרים
2 כפות שמן חמניות
מעט מלח
לשיכבה מעל הבצק:
250 גרם קרם פרש
1 בצל פרוס דק
150 גרם ביקון מטוגן או חזה אווז
250 גרם גבינת אֶמֶנְטַל או גְרוּיֶיר מגוררת
מעט מוסקט
מלח ופלפל לבזיקה
ההכנה:
מערבבים את כל חומרי הבצק ולשים על משטח מקומח. מחממים תנור ל-210 מעלות טורבו.
מרפדים תבנית אפיה בגודל של כ-25 X 30 ס"מ.
מורחים על הבצק את הקרם פרש (משאירים מסגרת של שוליים ללא הקרם פרש) מפזרים בצל, בייקון/אווז, גבינה צהובה ותבלינים.
אופים עד שהבצק שחום והגבינה נמסה. חותכים לריבועים.
תודה לליאורה'לה, וכעת לתיירות, לעוד קטע של "דרך היין של אלזאס", מקַייזֵרְסְבֶּרְג לטוּרְקְהַיים !
KAYSERSBERG
עוד עיירה אלזאסית-היסטורית יפהפיה בלב "דרך היין של אלזאס". טירת קַייזֵרְסְבֶּרְג הגבוהה שנישאת מעליה מראש הגבעה, משמשת תזכורת לחשיבות האסטרטגית שלה ולעברה הלוחמני. מלבדה, קיימים באזור שרידים שמורים של 3 טירות נוספות במרחק הליכה.
קַייזֵרְסְבֶּרְג מפתיעה בקסם אתריה הימי-ביניימים, הבנויים כולם מסביב לכנסית סט. קְרוּאָה, הגשר המבוצר הנשלט ע"י הטירה, ובתיה, חצי-אבן חצי-עץ. לא בכדי נבחרה בשנת 2017 כ"כפר המועדף על הצרפתים".
ייצור היין הינו מרכיב חשוב בכלכלת תושבי המקום, מאז המאה ה-16 עת הובאו לכאן הגפנים הראשונות מהונגריה, לאחר שנמצא כי האזור שמסביב לעיירה זו הינו אחד האזורים הטובים ביותר לגידול ענבי יין, ובמיוחד הזן פִּינוֹ גְרִי, המהווה כיום מומחיות מקומית של מרבית 2500 תושבי המקום.
AMMERSCHWIHR
עיירה קטנה, שמשאביה הכלכליים הינם בעיקר כגידול ענבי יין, ואכן, גאוותם הגדולה של 1800 תשביה היא בכרם קַאפֵרְקוֹפְּף KAEFFERKOPF, הממוקם על הגבעה המתנשאת מעליה, ואשר מהווה את אחד מכרמי היוקרה ה"גְרַנְד קְרוּ" של אלזאס.
"תור הזהב" של הַאמֵרְשְׁוִויר היה במאה ה-16, אך המורשת האדריכלית הזו נפגעה קשות מההפצצות במלחמת העולם השניה בדצמבר 1944. 85% מבתי העיירה נהרסו כליל. השנים שבין 1948 ל-1956 סימנו את לידתה ופריחתה מחדש.
אחד האתרים הראויים לביקור הינו "מגדל הגנבים" ששימש במאה ה-16 כבית כלא.
בין מרץ לנובמבר, מידי שנה, העיירה מארחת עשרות אירועים ציבוריים כפסטיבלי יין, קונצרטים פתוחים, ירידים, יום מורשת, שוק פשפשים ועורכת סיורים מאורגנים ומודרכים. ראויים במיוחד לביקור מוזיאון השוקולד ומוזיאון הסחר בעצים, כמו גם סיורי יין וטעימות, כולל טעימת יינות ביו-דינמיים.
ולסיום, המלצה: לא לעזוב את הַאמֵרְשְׁוִויר ללא ארוחה במסעדת AUX ARMES DE FRANCE המתמחה במאכלים מסורתיים-מקומיים בלבוש עכשווי.
KATZENTHAL
כפר אלזאסי טיפוסי, כ-550 תושבים, שנודע ביינותיו ובסביבתו הירוקה, המהווה תחנת עצירה מקסימה ב"דרך היין", תחנה מושלמת לטיולי הליכה ותיירות יין.
ממרומי הגבעה שמעליו, נשלט הכפר, כמו כפרים רבים אחרים ב"דרך היין", על ידי טִירַת וִִינְק שנבנתה בראשית המאה ה-13.
במהלך ההפצצות במלחמת העולם השניה, נפגע הכפר, כמו האזור כולו, ברם, לאחר שחרור "כיס קולמר" אליו השתייך, הוחל בשיקומו ובנייתו מחדש.
אגב, בטִירַת וִינְק המוארת מידי ערב עד 23.00, נמצאו שרידים ארכיאולוגיים חשובים מהתקופה הניאוליטית.
מערבית לכפר, על שיפולי המדרונות המזרחיים של הרי הווֹז', נמצא כפר הבריאות האקלימי טְרוּאַס אֶפִּיז TROIS EPIS.
TURCKHEIM
בזכות שימור מבניה ואתריה, ובמיוחד, שער הכניסה לעיירה, קן החסידות שבראשו ובתיה הורודים (ראו תמונה), זכתה טוּרְקְהַיים בפרסים רבים ובמענקים מממשלת צרפת.
טוּרְקְהַיים הינה אחת העיירות הבודדות בצרפת שפועל בהן "שומר לילה עירוני", בתקופה שבין 1 במאי ועד ל-31 באוקטובר, וב-3 השבתות שקודמות לחג המולד, מסיבות תיירותיות, כדי להנציח את שומר הלילה מהמאה ה-13 שתפקידו היה למנוע שריפות.
מסתבר, על פי מימצאים ארכיאולוגיים, שטוּרְקְהַיים היתה קיימת כבר בתקופת רומי העתיקה. בשנת 1312 הפכה לעיר אימפריאלית חופשית וב-1315 הוחל בבנית הסוללות מסביבה, ששרידיהן קיימים עד היום במצב טוב. חוותה מלחמות רבות, עברה מיד ליד, ורק ב-1918 חזרה סופית להיות חלק מצרפת.
כיום היא מהווה נקודת מוצא מרכזית לטיולים ותיירות באזור: העיר קוֹלְמַר והרַיין ממזרח, הרי הווֹז' ממערב, שְׁטְרַסְבּוּרְג ודרך היין מצפון, מִילוּז ובַּזֶל בדרום.
