כתבה מס' 149
את מקל הביסקויט הזה לא תרצו להפסיק לאכול !
המקור, בעיירה סֶט SETE שבדרום צרפת, שיושבת על שפת הים התיכון מצד אחד ועל גדת לגונת תָּאוֹ THAU מצד שני.
השנה היא 1970 וקונדיטור בשם גַסְטוֹן בֵּנְטָטָה, מנסה ומצליח לשחזר מאפה דומה שאכל בילדותו.
עם ההצלחה בא התיאבון, והוא מקים בשנת 1994 חברה בשם "לָה בֶּל אֶפּוֹק" שמייצרת ומשווקת את הזֶזֶטִים המתוקים האלה, בצרפת, בלגיה, בריטניה, סין וגרמניה, שעם הזמן מקבלים שמות נוספים כמו פִּיצ'וֹנֶטוֹת, בִּיסְטוֹקְטִים וזֶ'זֶטוֹת.
אחד המרכיבים החשובים של מאכל זה הינו יין מוּסְקָאט מהכפר פְרוֹנְטִינְיַאן שנמצא צמוד לסֶט, מצפונה.
כל צרפתי צורך בממוצע 8 קילו ביסקויט זֶזֶט בשנה. ילדים בצרפת אוכלים בממוצע 2-3 עוגיות כאלה ביום.
צורתה של העוגיה היא מאורכת והיא פריכה ולא מאד מתוקה.
וליאורה'לה שלנו, שבחיים לא היתה ב-SETE, יודעת גם יודעת כיצד מכינים זֶזֶטִים. בבקשה, ליאורה !
המיצרכים:
500 גרם קמח מנופה
1 שקית אבקת אפיה
כוס שמן זית
כוס סוכר
קמצוץ מלח
שקית סוכר וניל
כוס יין מוסקט
ההכנה:
מערבבים את השמן עם המוסקט והסוכר בקערה.
בקערה אחרת מערבבים קמח, אבקת אפיה, סוכר וניל, מלח ומוסיפים לאט לקערה עם התערובת הנוזלית. מערבבים בעזרת כף עץ וכשהחומרים מתאחדים, עוברים ללישה.
יוצרים כדור בצק, עוטפים אותו בנייר נצמד ושומרים במקרר כ-30 דקות.
יוצרים כדורי בצק קטנים. מגלגלים אותם תוך כדי תנועה בין הידיים עד שנוצר מקל, בצורת נקניק קטן בערך בגודל האצבע. מותחים מעט כל מקל וצובטים כל קצה. מניחים על תבנית אפיה מכוסה בנייר אפיה ואופים ב-180 מעלות כ-20 דקות.
מוציאים מהתנור ונותנים להתקרר. מאחסנים בכלי אטום. יש המעדיפים לגלגל את המקלות בסוכר ורק אז לאפות.
בשהותי האחרונה בעיר סֶט SETE, נדהמתי משפע המסעדות, לאורך שני צידי התעלה החוצה את העיר ומקשרת בין הים התיכון ולגונת תָּאוֹ, ומהשולחנות העמוסים בפירות-ים, צדפות בעיקר, כשהמשקה המלווה את הארוחה הוא לא אחר מאשר וֶרְמוּט מקומי.
סקרנותי הובילה אותי למעגן חב' סֶט קְרוּאַזְיֵיר שלצד התעלה, שמקיימת 3 סיורים לקהל הרחב, במחיר שווה לכל נפש: הסירה הכחולה משייטת בתעלות העיר כשהמדריך מתבל את הסבריו על אתרי העיר והגשרים בהומור צרפתי קולח. הסירה האדומה שיוצאת אל הים התיכון ונמלי העיר, והסירה הצהובה היוצאת דרך תעלות העיר אל לגונת תָּאוֹ ופארק הצדפות (ראו מסלול צהוב מסומן במפה).
בחרתי באפשרות השלישית, וכאן שוב ציפתה הפתעה: הסירה שטוחה וללא גג מֵצֵל מֵעל ! בגשר הראשון קבלתי את התשובה: הגשרים מעל התעלות בעיר סֶט נמוכים מאד, ויתרה מכך: הנוסעים מתבקשים להתכופף בעת המעבר מתחת לגשרים !
רוח קרירה ונעימה וריח של ים קידמו את פנינו, ביציאה המהירה והמרשימה אל לַגוּנַת תָּאוֹ, כשפנינו אל "פארק הצדפות", מעין חווה ימית לגידול צדפות. והמדריך בראש הסירה מסביר: "הצדפות מגיעות לכאן מאזור אַרְקָשׁוֹן ARCACHON שלחוף האוקינוס האטלנטי, מדרום לעיר בּוֹרְדוֹ, כשהן קטנות, ומונחות בתוך שקיות".
"משגדלו קצת, הן מודבקות בעזרת מלט מיוחד על חבל משתלשל בדבוקות של 3 יחידות, ובמרחק כמה ס"מ בין דבוקה לדבוקה".
"החבלים משתלשלים לעומק הלגונה, מקונסטרוקציות ברזלים, הנראות מרחוק כמו ערוגות, מסודרות ומיושרות כאילו הן במסדר צבאי".
ובעת העגינה, מוזמנים יושבי הסירה לרדת לקומה התחתונה, שקירותיה עשויות מזכוכית, ולחזות במו עיניהם בצדפות ובצורת גידולן.
והמשיך: "לאחר כ-3 שנים של גדילה, החבלים נשלפים והצדפות נשלחות אל בתי האריזה המיועדים לכך, שם הן עוברות שטיפה וניקוי, ולאחר מכן נארזות בארגזים כשהן במצב שכיבה, לבל יאבדו את הנוזל שבתוכן. מכאן הן מועברות לספקים, לשווקים, למסעדות, וכבר באותו יום הן מונחות על שולחנות הסועדים".
מן הראוי לציין שלַגוּנַת תָּאוֹ מספקת כ-10% מצריכת הצדפות השנתית של צרפת !
וכפי שכבר ציינתי, לצד צלחת הצדפות – בקבוק וֶרְמוּט, ובמבט נוסף, נחשף גם שמו ומקורו: מֵזוֹן נוֹיִי פְּרָאט MAISON NOILLY PRAT מהכפר מָרְסֵייאַן MARSEILLAN, שנמצא בצד הדרומי ביותר של לַגוּנַת תָּאוֹ.
מָרְסֵייאַן הינו אחד הכפרים העתיקים ביותר בצרפת. חלק גדול מבתיו ניבנה במאה ה-12. כיום הכפר נחשב לאתר מורשת מוגן כאשר 7700 תושביו עוסקים בחקלאות ימית, תיירות וגידול כרמים.
נקודת ציון חשובה נוספת, היא קַנַל-דֶה-מִידִי, אותה תעלה שמתחילה כאן, נעה צפונה-מערבה, ומגיעה עד לעיר טוּלוּז, ובהמשך, לבּוֹרְדוֹ.
הנמל הקטן של מָרְסֵייאַן, התעלה הפולשת לתוך היבשה ושפע המסעדות משני צידיה, הופכים את המקום לאטרקציה תיירותית.
ובסמוך, מֵזוֹן נוֹיִי פְּרָאט, שנוסד בשנת 1813 בעיר לִיוֹן, על ידי מִיסְיֵיה נוֹיִי, ומשם למָרְסֵייאַן. שם, ב-1850 חבר בנו לוּאִי לשותף אנגלי בשם פְּרָאט, והשאר - היסטוריה.
באולם התצוגה המרשים שבכניסה, חרות על דלת קשתית ירוקה המשפט הבא: "מאחורי דלת זו מיוצר הוֶרְמוּט הצרפתי הראשון", ואכן, המראה, מיד עם הכניסה, של חביות הענק גדושות ביין מועשר זה, מעורר התפעלות !
מסתבר כי לאחר 10 עד 12 חודשי אחסון, מוּספות לחביות אלה תערובות סודיות ביותר של עשבי תיבול וחומריים בוטניים אחרים, לצורך תהליך חריכה בן 21 יום, בסיומם, עובר המשקה סינון, וממשיך לנוח עוד כ-6 שבועות עד לשלב הסופי, הבִּקְבּוּק.
התצוגה והחנות באולם הכניסה, מוקפדים, מרשימים וכך גם הדיילות, המארחות בחן את קהל המבקרים, ומסבירות את ההבדלים בין 4 סוגי הוֶרְמוּט המיוצרים במקום: וֶרְמוּט יבש במיוחד, וֶרְמוּט מקורי, וֶרְמוּט רוּז' ROUGE ווֶרְמוּט אַמְבְּרֶה 'AMBRE.
ולאחר שטעמנו וגלגלנו את המשקה בלשוננו, מחכה לנו חצר אירוח מוצלת ומרוהטת ברהיטי גן מרשימים. זו העת להתרווח, לנוח, לעכל ולתהות על קנקנו של המשקה הזה ! לחיים !
