טִיאַן הינו שם של כלי חרס בשימוש באזור הפרובנס שבדרום צרפת, המשמש הן לבישול והן להגשה, אך זהו גם שמו של תבשיל פרובנסלי מסורתי, אופייני, שהוכן בכלי זה, ונאפה בתנור. למעשה זהו "תבשיל דיאטטי" שאין בו תוספות נוזלים, כי במהלך הבישול, הנוזלים והלחות הטבעית של הירקות שבו – מתאדים.
מורכב רק מירקות קיץ: עגבניות, קישואים ב-3 גוונים, פלפלים וחצילים, ללא בשר. בדומה לרַטַטוּי הידוע, שם אותם ירקות מתבשלים, אך חתוכים לקוביות ומתערבבים זה בזה, בהכנת הטִיאַן, כל ירק שומר על צורתו.
היום אפשר למצוא הרבה גירסאות של הטִיאַן: יש המצפים את תחתית הכלי ברסק חצילים, בבצל קצוץ שטוגן קודם לכן, יש המוסיפים לירקות גם תפוחי אדמה או ארטישוק. את הטִיאַן החם אוכלים כתוספת למנת דג או בשר.
וכעת, רשות הכתיבה לליאורה שלנו:
המיצרכים לתבנית חסינת אש בגודל של 40 X25 ס"מ:
2 חצילים קטנים ולא מאד רחבים, קלופים (ע"י קולפן) לפסים וחתוכים לפרוסות בעובי של כ- 1.5 ס"מ
2 קישואים ירוקים פרוסים לאותו עובי
2 קישואים צהובים חתוכים לפרוסות
4 עגבניות חתוכות לפרוסות
2 חבילות פרומעז חתוכות לפרוסות
כ-6 שיני שום קלופים ופרוסים
מלח ופלפל
עלי טימין ורוזמרין קצוצים גס6
כפות שמן זית.
ההכנה:
נשמן את התבנית בשמן זית ונסדר בסבלנות רבה את הירקות והגבינה, לפי סדר קבוע, נצמיד את הפרוסות זו לזו בצורה שהפרוסות תהיינה ניצבות.
כשהתבנית מלאה, נפזר את שיני השום, את שמן הזית, עשבי התיבול המלח והפלפל.
נכניס לתנור שחומם מראש ל-170 מעלות ונאפה כשעה. נוציא מהתנור. נכסה בנייר כסף ונאפה עוד כ-20 דקות. נגיש לצד דג או כארוחה בפני עצמה.
מאחר וטִיאַן טעים מצאנו בכפרים העוטפים את מפרץ סן טרופה, שעל שפת הים התיכון, נייחד להם את החלק התיירותי שבכתבה.
COGOLIN
קוֹגוֹלַאן הינה עיירה קטנה, בת 12600 תושבים, בין הכפר גְרִימוֹ לבין פּוֹרְט-גְרִימוֹ, על שפת נהר הזִ'יסְקְל GISCLE, ששמה הולך לפניה ב-3 תחומים.
הראשון, שטיחים ממלאכת-יד עשירה, המבוקשת במיוחד ע"י לקוחות בחיפושם אחר מסורת ואיכות. מפעל אריגת השטיחים שהוקם בשנת 1924, נשען על מורשת העבר וחידושי ההווה – בשילוב ביניהם. את שטיחי קוֹגוֹלַאן ניתן לזהות מיידית לפי האלגנטיות שלהם, שאין שני לה ולפי פלטת הצבעים העשירים שלהם, המעטרים ארמונות, שגרירויות, וילות ויאכטות.
השני, הינו תעשית המקטרות, ולא בכדי קוֹגוֹלַאן נקראת "בירת המקטרות", בשל בתי המלאכה הרבים העוסקים, בין סימטאותיה, בייצורן.
והתחום השלישי הוא חוף הים והמרינה שבצמוד, המהווה מקור משיכה לנופשים ותיירים בכל ימות השנה. בכל יום ה' בשבוע, בשעה 10.00 יוצא סיור מודרך, מטעם העירייה, לגילוי סודותיה של העיירה הקסומה הזו.
לָה גַארְד פְרֵנֶהLA GARDE FREINET
כפר ימי-ביניימי כ-15 ק"מ מצפון-מערב לסט. טְרוֹפֶּה, עם סמטאות צרות ומפותלות, שופע יערות עצי שעם, אלונים וערמונים. הוקם במאה ה-11, אך שמר על צביונו העתיק, עם מסעדות מעולות וגלריות לאמנויות מקומיות.
מצפון לכפר, שרידי מצודה סַרַזִינִית עתיקה, ממנה נשקף נוף מרהיב לכוון האלפים – מצפון, ואל הים התיכון – מדרום. בתמונה ניתן אף לראות את שרידי החפיר שסובב אותה.
בלב הכפר, מסעדה מקסימה בעלת גינת מרפסת עם נוף מרהיב ומאכלים מקומיים מגרים בשם לָה פוֹיְקָאדוֹ LA FAUCADO. מומלץ !
MONASTERE NOTRE DAM DE CLEMENCE DE LA VERNE
מנזר מבודד, קָרְתוֹזִי לשעבר, שנבנה בשנת 1170, בלב היערות שבאזור מַאסִיף-דֶה-מאוֹר, על רכס הגבעות, מרשים במבנהו ובגודלו. ידוע גם בשם שַׁרְטְרֵז-דֶה-לָה-וֶרְן (ע"ש הנהר שלידו) CHARTREUSE DE LA VERNE. מאז 1921 נחשב כמונומנט צרפתי היסטורי ומשנת 1983 נמצאת בו קהילה בת 30 נזירות מבית-לחם. המנזר פתוח לביקורים.
GRIMAUD VILLAGE
הכפר גְרִימוֹ הינו "כפר תלוי" הנישא בראש גבעה, ששמו קשור עם משפחת גרימלדי.
בשנת 973 גִיבלִין-דֶה-גָרִיבַּלְדִי סייע לוִילְיַאם הטוב להבריח מהאזור את הסַרַזִינִים (ששרידי מצודתם נמצאים בלָה גַארְד פְרֵנֶה, ראו לעיל), ובתמורה זכה לתגמול הולם: קרקעות באזור.
במאה ה-11 נבנתה גם טירת גְרִימוֹ "שַׁאטוֹ גְרִימוֹ" החולשת ממרומי הגבעה על הכפר וסביבתו. הכפר על שלל סימטאותיו, משלב ישן עם חדש. מסעדות, גלריות, בתי מלאכה קטנים ובוטיקים מהודרים. זהו גם מקום הולדתו של הפוּגָאס FOUGASSE, הלחם בעל הצורות המיוחדות.
PORT-GRIMAUD
"ונציה מודרנית", כך אפשר ונהוג לקרוא לפּוֹרְט-גְרִימוֹ, חלק בלתי נפרד מהכפר גְרִימוֹ אודותיו התייחסנו לעיל.
ביוני 1966 הוחל בבנייה ותוך 4 שנים בלבד, הפכה הביצה המקומית לשילוב של חצי אי עם תעלות, מן פסיפס של רחובות וכיכרות היוצרים כפר אמיתי.
למרבית הבתים יש גישה עם רכב עד הבית – מצד אחד, וגינה עם גישה לתעלת מים – מהצד השני.
בפגישה עם בעל בוטיק בעיירה סט. טְרופֶּה, שגר בפּוֹרְט-גְרִימוֹ, סיפר לי האיש, על סדר יומו: עולה בבוקר על הסירה שלו, שט כ-10 דקות עד למרינה של סט. טְרוֹפֶּה, מעגין אותה וצועד ברגל 5 דקות עד לחנותו. בצהריים, נועל את החנות ופורש לנוח בחדר אחורי. כעבור שעתיים פותח שוב, מקבל קהל עד שעה שבע בערב, או אז נועל את החנות, סר אל סירתו, שט לביתו שבפּוֹרְט-גְרִימוֹ, חוצה את הדשא והגינה ונכנס הביתה דרך הסלון, נוטל את אשתו וילדיו, ונוסע דקות מספר לכפר גְרִימוֹ שבמעלה הגבעה, על מנת לסעוד את ליבם באחת המסעדות שבכפר.
