יש הטוענים כי מוצאו של מאכל זה בבוואריה, גרמניה, ויש משהו בדבריהם, כי המצע של המאכל הזה, כרוב חמוץ כבוש, מוצאו הוא בגרמניה.
ברם, מאז שאזורי אלזאס ולורן נהפכו לחלק בלתי נפרד מצרפת, המאכל בשלמותו על כל מרכיביו, הפך לנכס במטבח הצרפתי – בכלל, ואלזאסי-לורני – בפרט.
ומה יש בו שעושה אותו כזה פופולרי ? נקניקיות, מיני נקניקים ובשרים, תפוחי-אדמה וכמובן הכרוב החמוץ הכבוש. ואריאציות רבות לו, תלוי במקום. הנקניקיות המקובלות לשימוש במאכל זה הן משטרסבורג, או ממונטביארד, או מפרנקפורט או מהעיירה מורטו שבלב חבל הז'ורה. יש שמוסיפים לו פרוסות בייקון, או פרוסות מבשר אווז, ויש גם את אלה שאינם אוהבים בשר ושמים .....דגים.
והכרוב החמוץ והכבוש, הסַאוּאֶרְקְרָאוּט, נכבש בד"כ ברוטב יין ריזלינג, בתוספת שומן אווז או שומן חזיר, והמפונקים יותר הולכים על "רויאל סאוארקראוט" וכובשים עם שמפניה במקום הריזלינג.
שוקרוט ידוע כמאכל כבד שמתאים לימי החורף הקרים. אין כמו השוקרוט המקורי, אבל ננסה כאן להגיש מתכון של שוקרוט קליל ומקומי.
2 קופסאות כרוב כבוש מקופסא. מסונן, שטוף וסחוט היטב * 1 כוס ציר בשר או מרק עוף * 10 שיני שום * 4 ירכי עוף
1 כוס בירה לבנה/או יין לבן * חזה אווז מעושן – 300 גרם * 5 נקניקיות עגל או עוף * כפית שטוחה פפריקה מעושנת
3 קבנוסים חתוכים * כף גרגרי כוסברה שמחממים על מחבת כ-2-3 דקות לפני שמוסיפים לתבשיל * 1/8 כפית ציפורן טחונה
מלח ופלפל שחור גרוס
ההכנה
מחממים 3 כפות שמן זית בסיר. מוסיפים את חזה האווז ומזהיבים. מוציאים מהסיר.
מכניסים את ירכי העוף ומטגנים עד להזהבה. מוסיפים את הנקניקיות והקבנוסים החתוכים. מטגנים 3-4 דקות ומוציאים מהסיר. מכניסים את הבצלים הקצוצים ומזהיבים. מוסיפים את פרוסות תפוחי האדמה ומטגנים עם הבצל.
תוך כדי טיגון מוציאים חצי מכמות תפוחי האדמה ואת השאר משאירים בסיר כדי שתיווצר שכבה של תפוחי אדמה. מקטינים את האש.
מוסיפים חצי מכמות הכרוב ושמים על תפוחי האדמה. מוסיפים את כרעי העוף וחזה האווז ומסדרים על הכרוב. מפזרים את שיני השום. בוזקים פלפל שחור, פפריקה מעושנת, גרגרי כוסברה ואבקת ציפורן. יוצקים כוס ציר בשר/עוף. מביאים לרתיחה.
מסדרים את הנקניקיות והקבנוסים על הכרוב. מוסיפים את שארית הכרוב כדי שתכסה את הנקניקיות ועליהן מסדרים את שארית פרוסות תפוחי האדמה. מבשלים כחצי שעה בוזקים מעט מלח. טועמים. מוסיפים בירה לבנה.
שוב מביאים לרתיחה. מקטינים את האש. סוגרים את הסיר עם מכסה ומכניסים לתנור שחומם ל-160 מעלות. אופים כשעה וחצי עד שעתיים. מוציאים מהתנור. טועמים. אם הנוזלים התאדו מוסיפים עוד בירה או מעט ציר מרק ומכניסים חזרה לתנור להשחמה.
והשיטה הכי "פושטית":
קולפים 2-3 תפוחי אדמה. חותכים לקוביות בגודל בינוני. מבשלים במי מלח עד לריכוך ומסננים.מזהיבים בשמן זית, בסיר בינוני, 2 בצלים קצוצים. מוסיפים 300 גרם חזה אווז חתוך לקוביות עד שהכל מוזהב. או אז מוסיפים כרוב כבוש שסונן, מ-2 קופסאות, נשטף במים ונסחט היטב.
מערבבים תוך כדי טיגון. מוסיפים 2 טיפות של רוטב רויאל (וורטשייר), מעט גרגרי קימל, גרגרי כוסברה, 2 שיני שום מעוכות, פלפל שחור ומלח ושני עלי דפנה.
ממשיכים לערבב את הכרוב עם התבלינים. מוסיפים חצי כוס יין לבן וחצי כוס ציר עוף. מבשלים על אש קטנה כ-5 דקות. מוסיפים את קוביות תפוחי האדמה, 3 קבנוסים חתוכים ו-5 נקניקיות חתוכות ל-3.
נותנים להתבשל על אש בינונית ומערבבים מידי פעם. מתקנים תיבול לפי הצורך. לפני ההגשה מעבירים לתבנית חסינת אש ומכניסים לתנור שחומם לכ-180 מעלות ל-15 דקות.
ובאם כבר נמצאים באזור הווֹז', הבה נהנה מביקור ב-3 אתרים מעניינים. הראשון, יעד הסיום של קטע מס' 20 בטור דה פראנס. השני, כנסיה מעניינת שעוצבה ע"י לה קורבוזייה, והשלישי, סיור בתוך מכרה נחושת.
LA PLANCHE DES BELLES FILLES ("מועצת הנשים היפות")
אזור הווֹז' חביב ביותר על מארגני הטור דה פראנס, תחרות הספורט הגדולה ביותר בעולם, כשהתחנות המועדפות עליהם הן מעבר ההרים לָה שְׁלוּכְט COL DE LA SCHLUCHT, העיירה זֶ'רַארְמֶר GERARDMER, ואזור הסקי שבדרום הווֹז' LES BALLONS DES VOSGES, בפסגתםמונחת לה כפנינה זוהרת, "מועצת הנשים היפות" LA PLANCHE DES BELLES FILLES.
פסגה זו בגובה 1148 מ', אינה גבוהה כפסגות בהרי האלפים והפירנאים או כפסגה המפחידה בגובה 1909 מ' של הר וַונְטוּ MONT VENTOUX שבדרום, אך על כמה אגלי זיעה ניגרים בעליה הארוכה והמפרכת, יעידו רוכבי האופניים, משתתפי תחרות מתישה זו.
קטע זה של המירוץ, נבחר בקפידה ע"י הועדה המארגנת, ובא בדרך כלל אחרי כמה קטעי מירוץ מישוריים. בסיבובים החדים והפתלתלים שבעליות התלולות, כל הדבוקה, ה-PELOTON מתפרקת, וכל רוכב מגיע לקו הגמר בגפו או בקבוצות קטנות, ולכל רוכב נקבע זמנו הכללי האישי.
למגינת ליבם של המקומיים, למרות 6 קטעים שהסתיימו בפיסגה זו בעשור האחרון, לא זכה בהם אף רוכב צרפתי !
למרות זאת, דוושני כל העולם אוהבים לדווש באזור הווֹז' בגלל הנוף, תנאי הקרקע, עומס מופחת על כבישי האיזור, אקלים קריר ונוח החל מחודש אפריל ואוכלוסיה מאירת פנים. מועדוני רכיבה מאורגנים ומסודרים קיימים כמעט בכל עיירה, ומסלולי רכיבה מאתגרים, הן לאופני כביש והן לאופני שטח, ניתן למצוא בכל האתרים.
LA CHAPELLE NOTRE-DAME DU HAUT, RONCHAMP
העיירה השקטה רוֹנְשַׁאמְפְּ, יושבת בקצהו הצפוני של חבל הסוֹן, ממש על הגבול הדרומי של חבל לוֹרֵיין, על גדת הנהר LA RAHIN.
בתקופה שקדמה לבוא הנצרות, נבנתה כנסיה גדולה על הגבעה שבראש העיירה, עם נוף מוריק וקסום המשקיף אל אזור הז'וּרָה. כנסיה זו נפגעה מההפצצות במהלך מלחמת העולם השניה, אך בתחילת שנות ה-50 במאה הקודמת, הוחלט לבנותה מחדש, ברם בסגנון שונה, פורץ מוסכמות.
התכנון נמסר לאדריכל שנודע אז בכינויו לֶה קוּרְבּוּזְיֶיה, ולא בכדי, הן בשל גישתו המודרנית ופורצת הדרכים בכל הקשור לעיצוב כנסיות (אחת מהן, בעיצוב שונה וחריג, נמצאת בעיירה פִירְמִינִי, במרכז צרפת, ליד העיר סט. אֶטְיֵין), והן בשל קירבתו הפיזית למקום.
כי לֶה קוּרְבּוּזְיֶיה נולד בעיר לָה-שׁוֹ-דֶה-פוונְד שבשוייץ, לא רחוק מרוֹנְשַׁאמְפְּ, והתפתח כצייר, כמעצב, כמתכנן ערים, סופר וכחלוץ הארכיטקטורה המודרנית. בניית הכנסיה החלה בשנת 1953 והסתיימה ב-1956. המבנה עשוי כולו מבטון, ובקירות נקבעו חלונות קטנים הנראים מרחוק כחרכי ירי.
אחת האטרקציות המייחדות מבנה מיוחד זה, היא "מוסיקת הרוחות". ולכן, מומלץ להגיע למקום בשעות אח"הצ, ולהאזין לרוח הנושבת ממערב בין הקירות.
בשנת 2016 הוכרה הכנסיה כאתר מורשת עולמית, בצוותא עם 16 פרוייקטים נוספים בתחום האדריכלות של לֶה קוּרְבּוּזְיֶיה.
MINE DE CUIVRE, LE THILLOT
מכרה נחושת זה, פעל במשך כ-200 שנה תחת שלטון הדוכסים של לוֹרֵיין, וסיפק את צרכיהם, בעיקר הצבאיים. כיום הוא משמש אטרקציה תיירותית.
את הביקור במקום יש לתאם ולוודא עם אתר המקום או עם לשכת התיירות המקומית שבמרכז העיירה LE THILLOT, שם גם נרכשים כרטיסי הכניסה למכרה. משם, באופן עצמאי, יש להגיע אל פתח המכרה שנמצא מחוץ לעיירה, במרחק של כ-10 דקות נסיעה. במקום ממתין מדריך מקומי, עם פנסים המוצמדים למצחי המבקרים וחליפות מיוחדות נגד הרטיבות. הכניסה הינה בקבוצות של 5-15 איש.
ההליכה בפנים קלילה (עם כי ישנם מספר קטעים בהם יש להתקדם בכפיפה) ולאורך מסילה' עליה נעו בעבר הקרוניות עמוסות הנחושת. תוך מתן הסברים על המקום ועל צורת עבודת הכריה, מצביע המדריך על פסי הנחושת בצבע הטורקיז שעל קירות ותקרת המנהרה (ראו בתמונה).
