BICHE עֵסֶק
02Jul
עֵסֶק BICHE
מפגש ליילי-חורפי-מושלג-ערפילי עם בעל חיים בווז', נשמע כחוויה מפחידה ? לא בהכרח.
אמצע אוקטובר. הימים מתקצרים והשמים מאפירים. סעדנו את לבנו בארוחת ערב באחת המסעדות ההרריות שלרגלי ההר הוֹנֶק, ובשעה תשע שמנו פעמינו בחזרה לבית מארחינו.
בחוץ חושך מוחלט. אנו על דרך הרכסים, הרוּט-דֶה-קְרֶט, בגובה כ-1200 מ'. שלג כבד ראשון של חורף, החל לרדת במהלך הארוחה, וביחד עם הערפל הסמיך, טושטש תוואי הכביש לחלוטין, מה שחייב בנהיגה איטית ובזהירות יתר. הראות קרובה לאפס, ובחוץ קור אימים, בסביבות 1-2 מעלות בלבד, ואנחנו הרכב היחידי על ציר זה. ממש מפחיד !
אם אגיע בשלום, חולפת מחשבה במוחי, למעבר ההרים קוֹל-דֶה-לָה-שְׁלוּכְט, הירידה ממנו תהיה קלה יותר, שכן הדרך עוברת בתוך יער המגונן מפני ערפל ועומס שלגים, ויש בו גם תנועת מכוניות גדולה יותר.
בעיקול האחרון שלפני מעבר ההרים, ראיתי לפתע לפני דמות על ארבע מטושטשת, מה שחייב אותי לעבור ממהירות 0.5 קמ"ש, לעצירה מוחלטת.
לפנינו עמדה איילה, BICHE בצרפתית, בוגרת, גדולה, יפהפיה, עם שתי עיניים זוהרות כפנסי מכוניתנו. שניות ארוכות נעצנו מבטים, ואני נזכרתי בשירה של המשוררת יונה וולך:
אַיָּלָה, מַה לִי וְלָה
מַה לִי וְלָה
לדעתי היא סונוורה מאורות המכונית והתקשתה להחליט לאן לפנות, ובתוך כך, החל להתנהל בינינו דו-שיח מחשבתי.
היא: איזה עיניים יפות וזוהרות יש לו ! יאללה שיזוז כבר, יפסיק לסנוור ויפנה את הכביש, אני מתה ללכת לישון !
אני: איילת-חן שלי, אל תמהרי, תני לי עוד כמה שניות ליהנות מיופייך והוד מראך, לא כל יום יוצא לי לפגוש יפהפיה כמוך !
אורות מכונית שהבליחו ממול, מאחוריה, ורעש טרטור המנוע, הניסו את אילת החן שלי הצידה, אל תוך מעבה הערפל, ובכך קטעו, בעודו באיבו, את תחילת הרומן הקצר שנרקם בינינו. כמה חבל. כי למרות הדרך האיטית בה נסענו, רוצה הייתי להאריך את הרגע הקסום הזה, כי אכן, לא בכל יום פוגשים איילה בשלג, בלילה, בקור, בכביש, בערפל.
 |
הערות