תגידו שזה עניין של טעם-אווירה-תזמון, אבל את מנת הקְרֶם בְּרוּלֶה הטעים ביותר בפריז, מצאתי במסעדת LE COUPE CHOU, במרכז הרובע ה-11 בפריז, בקירבת אוניברסיטת הסוֹרְבּוֹן, לא רחוק מגני לוּכְּסֶמְבּוּרְג. המבנה מהמאה ה-17 שמר על צביונו, אך פנים המסעדה אלגנטי.
איור: ליאורה קרן
לא בכדי בחרו לסעוד כאן את ליבם ולטעום את מנת הקְרֶם בְּרוּלֶה, החיפושיות, מַרלֶן דיטריך, מלך שודיה ומלכת דנמרק.
קְרֶם בְּרוּלֶה היא מנת קינוח קלאסית עשויה מקרם וניל אפוי בתנור, מעליו שכבה דקה של סוכר (אפשר גם סוכר חום), אשר באמצעות להביור גז, הופך לקרמל פריך, וכך גם מוגש, כאשר הסוכר המקורמל ומזוגג מעל – חם, ואילו הקרם – קר. מנה שאף פעם לא נמאס לאכול אותה. עוד בימי הביניים היה נפוץ הפודינג הזה (או החביצה הזו): קרם העשוי מחלב או שילוב של שמנת וחלמונים. על המצאת "פטנט הקירמול" יש ויכוח למי שייכת הבכורה: לאנגלים, לספרדים או לצרפתים. לכל אחד יש את הגירסה שלו, ומה כבר יכול להיות רע במאפה עדין, המורכב משמנת וחלמונים ?
והמתכון של ליאורה – אין קל ממנו להכנה !
המיצרכים ל-6 (צלוחיות חסינות אש המיועדות לקרם ברולה):
2 מיכלי שמנת מתוקה (500 מ"ל)
מקל וניל
100 גרם סוכר
6 חלמונים
הערה: ואם תירצו לתת למנה טוויסט משלנו, הוסיפו לשמנת עם החימום מעט גרידת תפוז או כפית של מחית פיסטוק ירקרקה (להשיג בחנויות המתמחות במוצרי אפיה מיוחדים).
לשכבת הקרמל: 3 כפיות סוכר חום בהיר (דמררה).
ההכנה:
בסיר קטן נחמם שמנת מתוקה ואת התוכן של מקל הוניל שחצינו (לא נביא לרתיחה). נחמם תנור ל-120 מעלות (לא טורבו). נשים בקערה את החלמונים והסוכר ונטרוף בעזרת מקצף ידני עד שהתערובת תיהפך לבהירה.
נמזוג 2-3 כפות מהשמנת המתוקה החמימה אל תערובת החלמונים והסוכר ונערבב. כשהתערובת אחידה, נוסיף את יתרת השמנת המתוקה החמימה תוך כדי ערבוב.
נמזוג את התערובת לכלים חסיני אש. את הכלים נשים בתוך תבנית עם מים שיגיעו עד כמחצית מגובה הכלים החסינים. נאפה עד שהקרם נקרש ורוטט מעט במרכז.
נוציא את התבנית עם התבניות שבתוכו מתוך התנור ונניח להתקרר בטמפרטורת החדר. נעביר את התבניות למקרר לכשעתיים או יותר.
לפני ההגשה נוציא מהמקרר, נפזר חצי כפית סוכר על פני כל תבנית ונשחים את הסוכר בלהביור/ברנר. אפשר גם לחמם את התנור למצב של גריל ולהכניס את התבניות לכמה דקות עד ששכבת הסוכר נמסה.
ואחרי שלמדנו להכין קרם ברולה, זה הזמן לקצת תיירות, באזור ה-COUPE CHOU.
LE PONT NEUF
פּוֹנְט נֶף, הגשר החדש, למרות שמו הינו הגשר העתיק ביותר שמעל הנהר סֵיין, בלב פריז. בנייתו החלה ב-1578, הסתיימה ב-1607 וב-1889 הוכרז הגשר כמונומנט היסטורי ע"י משרד התרבות הצרפתי. הגשר מחולק ל-2: האחד בעל ה-5 קשתות מחבר את הגדה השמאלית של נהר הסֵיין עם האי אִיל-דֶה-לָה-סִיטֶה שבמרכזו, המקום בו נולדה העיר פריס בשנים 225-250 לפנ"הס. והשני, בעל 7 הקשתות, מחבר את האי עם הגדה הימנית.
כמו כן, הגשר נקשר עם עולם הספרות, הקולנוע והאמנות כמובן, שכן, הוא מופיע בציוריהם של אמנים רבים.
JARDIN DU LUXEMBOURG
גן זה נבנה/ניטע בשנת 1612 במצוות מַארִי דֶה-מֶדִיצִ'י, אלמנתו של מלך צרפת הנרי ה-4, בצמוד לארמון לוכסמבורג, שנבנה בצמוד באותם ימים. כיום, הגן המטופח ומתוחזק בקפידה, שייך לסֵנָט הצרפתי המרבה להיפגש בארמון.
הגן ממוקם, ממש מתבקש, במרכז הרובע הלטיני, בלב אזור שופע מוסדות חינוך ותרבות כאוניברסיטת הסורבון, מוזיאונים, ספריות ציבוריות, הפנתיאון ומספר קולג'ים.
FONTAINE DE 4 PARTIES DU MONDE
פסל מרשים זה, שנמצא בקצה הדרומי של גני לוּכְּסֶמְבּוּרְג, קרוב לשדרת סט. מישֶׁל, הושלם בשנת 1874, בעבודה משותפת של 3 אמנים: עמנואל פְרֶמְיֶיה שעיצב את הבסיס עם סוסי הים, זַ'אן בַּפְּטִיסְט קַארְפּוֹ שפיסל את 4 הנשים הצעירות המהוות את 4 כנפי תבל ואשר נושאות בגאון את הגלובוס עטור בזוֹדִיאַק – גלגל המזלות בעיצובו של פסל בשם לֶגְרֵיין.
ואחרי שטיילנו בפּוֹנְט נֶף שמעל הסֵיין, בגני לוּכְּסֶמבּוּרג, התרשמנו מפסל 4 חלקי תבל, ולפני הכניסה למוזיאון זֵדְקִין, זה הזמן לספל קפה.
LA CLOSERIE DES LILAS
לָה קְלוֹסֶרִי דֶה לִילָה אינו סתם בית קפה. זהו מוסד פריזאי מכובד ביותר, השוכן בפינת המפגש של 3 צירי תנועה עיקריים, בפריז, מדרום לגני לוכסמבורג. מיום היווסדו, היווה נקודת מפגש לאנשי רוח, אמנים, סופרים ופוליטיקאים שהירבו לפקוד מקום זה, כמו: פול סזאן, האחים גונקור, אמיל זולא, ז'אן פרדריק באזיל, פייר-אוגוסט רנואר, קלוד מונה, אלפרד סיסלי, יעקב אברהם קאמיל פיסארו, ארנסט המינגוויי, הנרי מילר, סקוט פיצ'ג'ראלד, ז'אן פול סארטר, עזרא פאונד, פאבלו פיקאסו, אוסקר וויילד, סמואל בקט ועוד רבים אחרים.
כיום, זהו בית קפה/מסעדה/בראסרי, השייך מאז 1907 למשפחת סלייגוביץ', הבעלים הנוכחי של קפה מסעדה פלור, שבשדרת סן-ז'רמן-דה-פרה.
MUSEE ZADKINE
מוזיאון קטן, צמוד לגני לוּכְּסֶמְבּוּרְג, שברובע ה-6, המוקדש כולו ליצירות של האמן-פסל רוסי אוֹסִיפּ זֵדְקִין (1890-1967). המוזיאון נוסד ע"י אשתו וַלֶנְטִין בשנת 1928 אשר הורישה את המבנה ואוסף העבודות, לעיריית פריז, ונחנך ב-1982.
המוזיאון כולל כ-300 פסלים, ציורים, צילומים ושטיחים מצויירים. הכניסה למוזיאון ולגן היפה הצמוד אליו – חופשית, למעט בתקופות בהן מתקיימות בו תערוכות מתחלפות, כ-3-4 פעמים בשנה.
