L'ANNONCIATION DE LIMACE בְּשוֹרַת הָחַשוּפִית

בְּשוֹרַת הָחַשוּפִית                  L'ANNONCIATION DE LIMACE

מה זה חשוּפִית ?

חילזון חסר בית. שבלול חסר קונכיה. יצור דוחה. רירי. בסקאלת צבעים שנעה בין אדום-חום לשחור-חום. מגיעה לאורך של עד כ-15 ס"מ. חיה בד"כ במקומות לחים. בגינות. בראשה 2 משושים ובקצוות אחד מהם זוג עיניים. בעלת חוש ריח מפותח. ניזונה מפטריות, עלים, אצות ורקבוביות. קצב התקדמותה איטי מאד, והיא גם משאירה שובל רירי מאחוריה, מה שחושף את עובדת קיומה בשטח. ומכאן שמה: חשופית !

זהירות: בעל חיים זה רעיל ואינו למאכל בני-אדם (בניגוד לשבלולים ESCARGOT) שאנו אוכלים לפעמים במסעדות בצרפת.

ההנחה הרווחת באזור הווֹז', כי ביום שנצא מפתח ביתנו ונראה חשופיות מטיילות (על הרצפה, על הקיר, על העשב בחצר וכו'), עלינו לדעת כי יש בשורה בכך, בשורת החשופיות שמשמעות אחת לה בלבד: מחר יירד גשם !

ומה האמת בכך ? האם להנחה זו יש אחיזה במציאות ? הבה ונבחן.

תחילת חודש ספטמבר. אנחנו בחופשה בבית חברינו בפאתי העיירה לָה בְּרֶס שבאזור הווֹז'. מזג האויר קייצי לכל דבר. מזה שבועיים לא ירדה כאן טיפת גשם. אפילו ערוצי הנחלים שמסביב לבית, יבשים, בניגוד לימים אחרים בהם הם רוחשי פעילות מיימית שופעת. אבל יום אחד הופיעו החשופיות, בדשא, על הקירות ובמרפסת. לא ייחסנו לכך חשיבות מירבית.

למחרת, חשקה נפשנו בסלט ירוק שאחד ממרכיביו הוא שׁוּם בָּר AIL SAUVAGE. ירק זה שאוהב מים וצל, גדל בעיקר ליד נחלים וערוצי מים, ואכילתו משביחה את טעם הסלט. בעל מסעדה מקומית לֶז-הוֹ-וִויוֹ LES HAUTES VIAUX, לימד אותנו כיצד נראה צמח זה. חישבנו מסלול מחדש, והחלטנו: נוסעים 10 דקות עד לעיירה זֶ'רַארְמֶר, עוקפים אותה, עולים על הכביש הצר המוביל לכפר לֶה וַלְטַן LE VALTIN ובשלב מסויים פורשים ממנו, ופותחים בצעידה לאורך נחל המֶוּרְט MEURTHE, שם בודאות נמצא את מבוקשנו. התלבשנו קייצי בהתאם ויצאנו לדרכנו.

הצעידה לאורך הנחל משובבת נפש ומענגת את חושי הראיה, השמיעה והריח. חסר רק למצוא כמה גבעולי שׁוּם בָּר כדי לענג גם את החוש הנוסף, חוש הטעם, והכל יהיה מושלם.

אבל שׁוּם הבָּר לא הקשיב לרחשי ליבנו, ונעלם. והסיבה שלא מצאנו אותו היא ריבוי צמחים ועשבים שונים על גדת הנחל, ולך תבדיל ביניהם.

ובעוד אנו מהלכים שפופים, רוכנים וגוהרים לחפש את הצמח הסורר והנסתר הזה, נפתחו לפתע ארובות השמים, ותוך דקות החל לרדת גשם זלעפות, כאילו שבר ענק ענקי החליט לכבד את אזור הנחל במנת מבול. רטובים עד לשד עצמותינו ונוטפים לכל עבר, התחלנו לחזור במעלה הנחל לכוון המכונית שהמתינה לנו בחלקו העליון.

בדרך נזכרתי בבשורת החשופית, וחשבתי לעצמי: הבֶּרָלֵע הזה, שבילדותנו שרנו לו "בֶּרָלֵע, בֶּרָלֵע, צא החוצה", שוב פעם שׁיטה בנו !