גַ'אבֵּז בַּכְּבִיש

גַ'אבֵּז בַּכְּבִיש

ערב אחד יצאנו לארוחה, הפעם במסעדת מלון ספא, בלב היער, ליד הכפר קְְְסוֹנְרוּ-לוֹנזֶ'מֶר XONRUPT LONGEMER בשם "הגן של סוֹפִיָה" LE JARDIN DE SOPHIE. שמה של המסעדה הלך לפניה, לאחר שגייסה לשורותיה את השף הֶרְוֶוה קוּן HERVE CUNE חניכו של המַאסְטֶר שֶׁף פּוֹל בּוֹקוּס PAUL BOCUSE מלִיוֹן. ואנו היינו מלאי צפיה וסקרנות.

הארוחה והשירות היו מושלמים, למעט הפרעה מצד שכנינו בשולחן שממול שהתמודדו בצותא מול קערת רגלי צפרדעים, בלווית תזמורת צִקְצוּקִים ומציצת עצמות.

ביציאה מחניית המלון, נזכרתי בכלל הצה"לי: לא באים וחוזרים באותה דרך. ומאחר ובאנו דרך העיירה ז'רארמר GERARDMER, נחזור הפעם דרך עמק השַׁאז'וּ CHAJOUX. הירידה לכוון אגם לִיסְפַּאך LISPACH קצת תלולה, ובסיומה סיבוב חד שמאלה. ולכן, בהתקרבנו, האטתי עד כדי עצירה, וטוב שכך.

כי המחזה שנגלה לאורות רכבנו היה הזוי ולא-מוכר. אלפי צפרדעים, בעצם עשרות אלפי צפרדעים, קיפצו על הכביש, כמו מרבד ענק שרוחבו כ-20 מ', והוא מנוער מצד לצד, בחצייתו ישר אל מי האגם.

לימים, הורי, יוצאי מזרח-אירופה, דוברי אוקראינית/פולנית אמרו שאלו גַ'אבֵּז או יַאשְׁצֶ'רְקֶעס.

מסתבר שהיתה זו עונת הרבייה, והצפרדעים שבילו קודם את הזמן בערוצים שזרמו אל האגם ובביצות שליד, מעבר לכביש, ביקשו לממש את הרבייה במים צחים ונקיים, לאחר שגשם ירד ביממה האחרונה. וכך, לנגד עינינו המשתאות והלא-מאמינות, ניתרו הצפרדעים על הכביש לגבהים של עשרות ס"מ, אחת על השניה, בסמיכות בלתי-אפשרית, ואנחנו יושבים ברכב ומתפעלים מעוצמתו של הטבע ומנהגיו.

אורות של רכב ממול, קטעו את הנאתנו, ואנו אותתנו באורות מכוניתנו על מנת שיאיט, ובהמשך אף יצאנו מרכבנו ונפנפנו בידינו. הנהג ממול הבין ועצר את רכבו, ואני משער שגם הוא נהנה ממראה עיניו.

לאחר כ-20 דקות התמעט זרם הצפרדעים שחצה את הכביש, ואנו, כמו הרכב שממול, המשכנו בדרכנו הביתה, ולא יכלתי שלא להיזכר באותו זוג מהמסעדה, זה שצִקְצֵק בשיניו ומצץ את רגלי הצפרדעים בליווי גניחות הנאה.