השווקים בווֹז' אינם שונים באופיים מהשווקים הקטנים שבעיירות ובכפרי צרפת. שלא כמו השווקים הגדולים, כמו קַמְדֶן בלונדון, בּוֹקֶרִיָה בברצלונה, סן אנטון במדריד, ופּוֹל בּוקוּס שבלִיוֹן, שהינם שווקים קבועים במקומם ופתוחים מידי יום, מדובר כאן בשווקים נודדים, שמתקיימים בד"כ פעם בשבוע, ופתוחים משעה 9 בבוקר ועד 12 בצהריים.

השווקים בווֹז', כאמור נודדים מכפר לכפר ומעיירה לעיירה. שבת בז'ֶרַרְמֵר ובסט. אַמֵה, יום ראשון בלָה בְּרֶס, יום שני בקוֹרְסְיֶיה, שלישי בגְרַאנְז'-סוּר-וולונְיֶיה, רביעי בסוֹלְסוּר-סוּר-מוזֶלוט ובכפר אַנוּ, ובשבת בסט. דְיֶיה ובזֶ'רַרְמֶר.

מאחר והשווקים נודדים, אתעכב על שניים מהם בלָה בְּרֶס ובזֶ'רַרְמֶר, שם הם נפתחים לפעילות בשעה 9 בבוקר אמנם, אך האיכרים והסוחרים מגיעים שעה קלה קודם, כל אחד לעמדתו הקבועה כפי שנקבע עם הנהלת הרשות המקומית, ממקם את הקרון שלו, מקים את הסככה ו/או את הדוכן, ופורש את מרכולתו.

וכמו בכל שוק אחר, גם כאן: דוכנים לירקות ופירות, דוכנים בגדים, מעילים, וסטים והמון, המון שמאטעס. דוכנים לדברי דסקית. דוכנים לתכשיטים זולים. דוכנים לכלי מטבח, דוכן לקסטות ודיסקים ישנים של מוסיקת יוּדְל אַלזַאסית כשכלי הנגינה השולט הוא האקורדיון. קאראוונים לממכר גבינות מהאזור ומצרפת כולה. קאראוונים לממכר נקניקים, נקניקיות ושלל מוצרי בשר. דוכן ארוך המציג שלל צנצנות דבש (ראו תמונה), בעיקר מפרחי ומתוצרת אזור הווֹז'.

הדוכן של הירקן הזקן, תמיד מסקרן בשל הסחורה המיוחדת שלו: פטריות זִ'ירוֹל (יקר, רצח !), שום בּר פראי, תפוחי-אדמה סגולים (בְּלֶה-דֶה-נוּאַרְמוּטְיֶיה), גזר לבן, מִירַבֶּל ודובדבנים בגודל שזיפים.

בקאראוון אחד מכינים על המקום ומוכרים פיצות, ובבסטה שליד מוצגים לראווה בקבוקי שיכר מתוצרת מקומית: ליקר דובדבנים (קִירש), ליקר שזיפים, ליקר פטל אדום, ליקר מִירַבֶּל (סוג שזיפים קטנים צהובים), קְרֵמַאנְט ד'אַלזַאס, או-דֶה-וִוי מכמה סוגי פירות ועוד כהנה וכהנה. וכן, יש גם טעימות !

וקיימת גם עמדה למכירת שעוני אורלוגין גדולים (ראו תמונה), שאיש לעולם אינו עוצר ממולם, ואני עדיין סקרן לדעת באם בשנים האחרונות נמכר שם שעון כלשהו.

ואיך אפשר בלי דוכן ל"טִיסוּ": בדים, סדינים, ציפות, כריות, שמיכות, מפות, מגבות ושלל מוצרי טכסטיל, שכן באזור הווֹז' מפעלים רבים, המעסיקה רבים מתושבי המקום וידועים באיכותם.

אישית, תמיד נמשכתי לשני דוכנים:

בראשון, תמיד באותו מיקום בשוק, מחבת ענקית, בקוטר של כ-120 ס"מ, כשבתוכה שמן רותח ומבעבע, משייטות לביבות שטוחות, עשויות מתפוחי-אדמה ועשבי תיבול, כפי שנוצקו ע"י המוכרת הזקנה, שלא מרשה לעצמה להיעדר מהמעמד הזה. תמורת 3 יורו ללביבה, או 14 יורו ל-5 לביבות תקבלו גם חיוך. הלביבות שמנות ומשמינות אמנם, אבל הטעם – חב"לז !

בשני, מחכה לי ארוחת הצהריים שלי באותו יום. זהו קאראוון עם מִיצְלֶה, גריל עופות, שריח צלייתן נישא באויר למרחקים, ומגרה את התיאבון. אך אותי לא מעניינת התרנגולת המקומית, אותי מעניינת הקוֹקְלֶה COQUELETTE, פרגית צעירה ועסיסית, מתובלת בעדינות, שבשרה רך וטעים עד כדי כך שניתן אף ללעוס את עצמותיה, כה רכות הן. בתחתית המִיצְלֶה, תפוחי-אדמה קטנים, שטעמם הושבח במהלך הצליה ע"י שומן התרנגולות שמעל. 6 יורו ואתם מסודרים עם ארוחת צהריים.

בשעה 12 נפסקת הפעילות, ובשעה 12 ורבע, לא יימצא זכר לעובדה שדקות קודם לכן, היה כאן שוק שוקק ופעיל.