לך תִּתַּקָע בשלג בווֹז' ב-4 בבוקר, כשהטיסה ארצה ב-11.30

לך תִּתַּקָע בשלג בווֹז' ב-4 בבוקר, כשהטיסה ארצה ב-11.30 

באחת מחופשותינו הרבות בווֹז', בעיירה לָה בְּרֶס, שהיתה בשבוע השני של חודש אוקטובר, היה עלינו לחזור ארצה בסיומה, משדה התעופה שַׁרְל דֶה-גוֹל ליד פריז.

חישבנו, שאם הטיסה יוצאת ב-11.30, פירושו של דבר שעלינו להגיע לשדה ב09.30, ובאם הנסיעה ברכב נמשכת כ-5 שעות ללא עצירה, עלינו לעזוב את המקום בשעה 04.30. צריך גם כמה דקות לתדלק ולהחזיר את הרכב השכור.

לקחנו טווח בטחון, והזמנו לעצמנו השכמה בשעה 04.00. הרכב חנה בשביל הירוק שלצידי הבית, בנקודת זינוק לעליה של כ-100 מ' אל הכביש הראשי. כל ההכנות הושלמו, לאחר שבוע קסום ושטוף שמש, שעבר עלינו במהלך חופשתנו.

רק דבר אחד לא נלקח בחשבון: מזג האויר בווֹז'. מפתיע. הפכפך. בלתי צפוי.

ב-4.30 עת יצאנו מהבית, לא האמנו למראה עינינו: כל סביבת הבית היתה לבנה, מושלגת, כי במשך כל הלילה ירד שלג בכמויות ונערם לגובה של כ-15-20 ס"מ.

התנעתי את הרכב וניסיתי להתקדם במעלה השביל, אך הרכב החליק על השלג כלפי מורד הגבעה, ולולא עץ שניצב לצד השביל וחסם אותו, הרכב עשוי היה לגלוש לתחתית העמק. וכך נותר תלוי על בלימה כשידי קצרות מלהושיע.

לשכן הכי קרוב, מִיסְיֶיה מִיקָאֵל פּוּאַרוֹ, שגר כ-300 מ' מהבית, יש טרקטור קטן, ואולי הוא יוכל לחלץ אותי. נקשתי על דלת ביתו במשך דקות, שנראו בעיני כנצח, עד שהואיל להתעורר, ולהיחלץ לעזרתי. ואכן, תוך דקות הגיע לשטח, חיבר כבלים, נתן גז ו....גלש בעצמו מהשביל.

בינתיים הגיע לשטח גם אביו של מִיקָאֵל, מִיסְיֶיה ליוּק פּוּאַרוֹ, שנזכר' כי לאחיו יש טרקטור גדול יותר. קפץ אליו ואכן, כעבור כרבע שעה חזרו עם כלי גדול יותר. נכנס לשביל ברֶוֶורְס, חיבר כבלים, נתן גז, ו...התחפר.

בכל אותה עת, אני מביט בשעון בחוסר סבלנות, ורואה בדמיוני כיצד אני מגיעים לשדה ומגלים דלפק סגור, ושלט מעל: הטיסה סגורה !

אבל הדוד לא ויתר. עלה על הכביש, הסתובב, וחזר לשביל כשחזיתו מול חזית רכבנו. ברֶוֶורְס זה יעבוד יותר טוב, כך אמר, וכך קרה ! רכבנו שכמעט גלש לכוון העמק, נגרר אל הכביש ואנו לא ידענו את נפשנו מאושר.

איני יודע כיצד להודות לכם, אמרתי. ושלושתם נעמדו ממולי, מחוייכים, מרוצים מעצמם, ובאצבעותיהם סימנו את הסימן הכלל-עולמי המוסכם: כ ס ף !

שלפתי 100 יורו, אך מהבעת פניהם הבינותי מיד, שפספסתי משהו. ואז גייס הדוד בעזרת אצבעו את הסימן הכלל-עולמי השני, שפירושו: ע ו ד !

נפרדתי מ-200 יורו, אך עד לרגע זה, איני יודע מי יצא מאושר יותר מהעיסקה: 3 המחלצים, או אנחנו, ששמנו מיד פעמינו לכוון פריז.

בסופו של דבר: הגענו לשדה חצי שעה לפני מועד ההמראה, או אז גילינו כי הטיסה מתאחרת בשעתיים.

המזל תעתע בנו פעמיים באותו יום !